איש חזון ומעשה, איש משפחה למופת

נולד : כ"ד טבת תרצ"ז 7/1/1937

נפטר: כ"ב אלול תשע"ח 2/9/2018

Parents

ההורים והאחים

מוטי הררי נולד בכפר הס לשרה ויוסף ברגר

יוסף ברגר נולד בהרובישוב בפולין בשנת 1901,עלה לארץ בשנת 1921. היה מראשוני גרעין יזרעאל, שהקים את כפר-הס

שרה ברגר לבית כורים נולדה בשנת 1909, בדבייק בליטא. עלתה לארץ בשנת 1924, נישאה ליוסף בשנת 1933 והצטרפה אליו לכפר-הס.

נולדו להם ארבעה ילדים: יעלה בשנת 1935, מוטי בשנת 1937, יענקלה בשנת 1941, עירית בשנת 1949

School

ילדות ולימודים

מגיל צעיר גילה מוטי משיכה ללמוד ולחקור את הצד הטכני של מכשירים וכלים. בגיל שלוש פירק והרכיב פרימוס ישן, ההורים הבינו שיש להם ילד עם ידי זהב ואכן מוטי הוכיח את כישוריו הטכניים בבית הספר, בצבא, ובעבודה .

שני סיפורים סיפרו ההורים על מוטי, כשהיה בן ארבע והגיע לים צעק "אמא, איפה השיבר, שכחו לסגור את השיבר". הסיפור השני מספר על אהבתו לממתקים, בתקופת הצנע אחסנו בבית שק קוביות סוכר, מוטי גילה את המחבוא ומידי פעם אכל קוביית סוכר, לאחר תקופה ההורים גילו שהשק התרוקן.

שנות ילדותו עברו עליו בגן בכפר הס, לאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר היסודי בתל מונד. בתקופה זו סבלו ההתושבים בכפר הס מהתנכלויות מצד התושבים הערבים, במיוחד מצד הערבים בטירה. מוטי ואחיו עזרו בשמירה על הבית, עבדו במשק מגיל צעיר, וכשחזרו מבית הספר יצאו לעבוד בשדה, ברפת או בלול. בגיל שש, עם סיום שנות הלימוד בגן עבר מוטי ללמוד בבית הספר בתל מונד, עמו כמובן עברו לבית הספר כל ילדי השנתון שלו.

מספר יצחק לבטוב

אנחנו בשנות בית הספר הראשונות שלנו בתל מונד. רדיו בבתים עדיין אין, בית השימוש הוא צריפון עץ קטן בירכתי החצר. טלפון כמובן שאין. בקיצור, ה"אין" שולט בכל. מה שיש ובשפע הם רגשות הריעות והאחווה שבין ארבעת החברים (מוטי, אילן, שרוליק ואנוכי). עם בוקר אנחנו משכימים ורוכבים על חמורינו בין הפרדסים לבית הספר. כל ילד וחמורו שלו. את החמורים קושרים בשדרת הברושים ליד צריפי הכיתה. כמו האחווה שלנו, כך גם אחוות החמורים, כאשר אחד נוער, מיד מצטרפת אליו החבורה כולה. כאשר שעמום השיעור משתלט עלינו, מצביע מי מאיתנו ומבקש לצאת לשירותים. משיצא חברנו הוא מחקה בקולו נעירת חמור ומיד בצייתנות מצטרפים בנעירות כל חברי ה"מקהלה", ומחמת המהומה מכריז המורה על הפסקת השעור ואין מאושרים מאיתנו.

אילן, מוטי, שרוליק ויצחק

אילן, שרוליק, יצחק ומוטי

התבגרות ובחירת מסלול לימודים

Growing

בגיל 14, בסיום כיתה ח', במהלך חופשת הקיץ ביקר מוטי בבית דודיו בחיפה. בן דודו שהיה בגילו אמר שהוא מתכוון לגשת למבחני קבלה לבית ספר בסמ"ת בחיפה, בית הספר המקצועי הראשון בארץ שהוקם להכשרת הנדסאים וטכנאים. מוטי החליט לגשת אף הוא למבחנים, וביקש מדודו כסף לגשת למבחן הקבלה. לאחר שבועיים הגיע מכתב שהודיע על כך שהתקבל ללימודים בבסמ"ת. מוטי למד ארבע שנים בחיפה, גר אצל הדודים, הדוד הנגר הכין מזוודה מעץ, כל יום ראשון בארבע בבוקר מלאו ההורים את המזוודה בירקות, פירות, ביצים ותרנגולת. מוטי יצא עם האוצר לעבר ביתו של אחד השכנים שנסע לחיפה וכך הגיע לדודים בחיפה. בתום ארבע שנות לימוד, בסוף כיתה י"ב, הגיע מנהל בית הספר אל הכיתה וביקש מתנדבים לחיל הים. רבים התנדבו, אך אנשי חיל הים בחרו מתוכם רק 6 תלמידים ומוטי היה ביניהם.

Army

שירות צבאי

לפי הנחייתו של בן גוריון היה צריך לעברת את השמות וכך הפך מוטי ברגר למוטי הררי.

מוטי הגיע לאנגליה בשנת 1955 ושובץ לאח"י יפו אשר עליה שירת גם בהמשך. הקורס באנגליה נמשך כשנה שבמהלכה למד מכשור, תפעול ולרקוד ריקודים סלוניים, כישורים אלו הטוו את חייו בעבודה ובחברה. במהלך השרות מוטי זכה לקבל מכתבי תודה על פיתרון בעיות במכשור, בקרה ותפעול מערכות באניה. הכינוי של מוטי בחיל הים היה "פלאח".

Meptagon

מחברת ממד ישראל טכנולוגיה לקבוצת מפטגון

לאחר השחרור מהצבא, עם התמחות במערכות אלקטרוניות מצא מוטי עבודה במפעל תעשייתי, מפעלי 'נייר חדרה'. יום אחד לאחר שעות העבודה, ישבו שלושה חברים ב"פרלמנט" בית קפה שכונתי שבו נפגשו מדי פעם אחרי שעות העבודה. בעקבות קריאת מודעה קטנה על חיפוש קבלן מכשור ובקרה, החליטו השלושה לפתוח חברה, וכך לאחר שנה כשכיר החליט מוטי לצאת לדרך עצמאית. בשנת 1959 חבר ליעק ואבי ויחדיו הקימו השלושה את חברת 'ממ"ד ישראל טכנולוגיה', חברה המתמחה בהתקנת מערכות מכשור ובקרה בתעשייה התהליכית. העבודה הראשונה הייתה חלק מהקמת מערכות הבקרה, בקריה למחקר גרעיני בדימונה. משם הלקוחות זרמו כמו מים, 'סוגת' בקריית גת, ולאחר מכן בתי הזיקוק לנפט בחיפה, אגן כימיקליים, מפעלים פטרוכימיים ועוד ועוד, מחברה קטנה התפתחה החברה וגדלה יחד עם התעשייה הישראלית.

בשנות ה-80 הרחיבה החברה את פעילותה, והחלה להעניק שירותים נוספים בתחום החשמל. מיד לאחר מכן, הורחבה עוד פעילותה לתחום המכניקה והצנרת הנקייה, בעיקר למפעלים העוסקים בתחומי המוליכים למחצה והמעגלים החשמליים.

בשנת 1993 הונפקה החברה בבורסה בתל אביב, כספי הגיוס שימשו להרחבת פעילות בפרויקטים בחו"ל. בשנת 1998 נרכשו מניות החברה על ידי חברה אמריקאית, המנהלת פעילות בתחום מפעלי התרופות ואלקטרוניקה בארה"ב. לאחר הרכישה, שינתה החברה את שמה ל'קינטיק סיסטמס ישראל בע"מ', והייתה הזרוע הפעילה של החברה האמריקאית באירופה. החברה הייתה שותפה בהקמת מפעלים משמעותיים ורחבי היקף עבור חברות תרופות, מזון ותעשייה באירופה.

בשנת 2011 נרכשה החברה על ידי שלושת הבנים למשפחת הררי, בשנת 2013, עברה מיתוג מחדש תחת השם 'מפטגון'.

היום מפטגון הינה חברה בין לאומית, הפעילה בעיקר בישראל, אירופה, הודו. קבוצת החברות הפעילה תחת משפחת מפטגון מספקות סל מוצרים רחב מהנדסה, הקמה ותחזוקת מפעלים למגוון לקוחות בתחומי המזון, אלקטרוניקה, תרופות ועוד. החברה ממשיכה להתפתח ולגדול תוך שמירה על ערכי היסוד, היחס לעובדים, ללקוחות, לספקים ולכל השותפים לדרך, אותם ערכי היסוד בהם האמין מוטי, עוד בימי הקמת החברה

הקמת המשפחה

Family

בשנת 1963, הגיע מוטי לעבוד במפעל 'סוגת' בקריית גת, באותה תקופה אילנה עבדה כמורה בקרית גת, הגורל הפגיש בין השניים. במרץ 1964 נישאו מוטי ואילנה וגרו עם הוריה של אילנה בתל אביב, במקביל בנו את ביתם בחופית, ב3 בפברואר 1965 נכנסו לביתם החדש.

נולדו להם חמישה ילדים, ארז, איילת, שחר, תומר ומיכל ועשרה נכדים, ניתאי, שחף, גיא, אלעד, נעם, יולי, מיכאל, אריאל, אדווה ואביב.

Pention

יציאה לפנסיה

אחרי 40 שנות פעילות ועבודה, יצא מוטי לפנסיה בשנת 2000, ואילנה יצאה גם היא בעקבותיו. בשנים הראשונות טיילו ונהנו מהחופש, טיפלו ועזרו בגידול הנכדים, בכל הזדמנות. לאחר שהנכדים גדלו, ולכבוד יום הולדתו ה-70 של מוטי, יצאו לקרוז, ומאז לא הפסיקו לגלות את העולם, ולבקר בחמשת היבשות כולן. בין היעדים האקזוטיים בהם ביקרו בקרוזים - האיים הקריביים, האיים הקנריים, האיים הבריטיים, האיים היוונים, 48 יום באוקיינוס השקט, הוואי, האיים הפולינזיים, בורה בורה, פיינינג איילנד, איי פיג'י, איי סמואה, ועוד איים חלומיים. בין היתר הגיעו לניו זילנד, אוסטרליה, יפן, סין, סינגפור, אפריקה, אמריקה, תעלת פנמה, אלסקה, דרום אמריקה, ואף ביקרו במקומות קרובים יותר בים התיכון ואירופה. לקרוזים הצטרפו חברים מהבית, ומשפחה, אך זה לא מנע מאילנה ומוטי להכיר חברים נוספים מה שיצר את "החבורה מסין", "החבורה מסין יפן". בנוסף, יש קבוצות חברים מקומיות ,החבורה מנתניה, מכפר הס, מחיפה והשכנים הקרובים.

Memorial

הנצחה

ספסל בים לזכרו של מוטי ״מכאן ניתן לראות רחוק״

דברים שכתבה אילנה לרגל הקמת הספסל לזכרו של מוטי

למעלה מחמישים שנה פתח מוטי את יומו בהליכה ושחיה בחוף בית ינאי. בתחילה הלך עם מאיר לבנה ועם מנחם שחר, אם אחד מהם לא התעורר בזמן, השני דפק בתריס והעיר את המאחר...לפני כחמש עשרה שנה, הצטרפו למוטי ולמנחם לאה ויוסי וחברים נוספים שיחדיו צעדו כל בוקר בים. בעידן זה, אם מוטי לא הגיע לים קיבל הודעה בנייד להתעורר ולהגיע...ובחורף ההודעה הייתה על מזג האוויר ואם אפשר לצעוד בים...

מוטי אהב את הים עוד מהימים ששירת בחיל הים, והים החזיר לו אהבה, הפעילות הגופנית והמפגש החברתי נתנו למוטי כוח פיזי ונפשי להמשיך לעבוד שעות ארוכות. גם כשיצא לגמלאות המשיך לקום השכם בבוקר, והתמיד ללכת לים. אין ספק שפעילות זו בים עזרה למוטי בהתמודדות עם מחלת הסכרת והפרקינסון .

כחודש לאחר שמוטי נפטר, הנכדות שחף ויולי הציעו להקים ספסל על הצוק בבית ינאי, לזכרו של מוטי.

לפני כחמש שנים בעיה בכף הרגל מנעה ממוטי הליכה בים, סידרתי לו תוך שבוע תור לניתוח , הניתוח הצליח ואפשר לו לחזור לצעוד בים, לא היה מאושר ממנו, ומוטי אמר לי "את בולדוזר, את יכולה להזיז הרים". אז מוטי, הרים לא הזזתי אבל סלעים כן, הבאתי סלע לצוק שמשקיף על הים שכה אהבת, לקח זמן לבחור את הסלע שיתאים למקום וישמש כספסל. הקו שהנחה אותי בבחירת סוג הספסל היה להעמיד ספסל שיתמזג עם הנוף, מאבן טבעית, שהספסל יהיה לרווחת הבאים לים, לנפוש, לטייל, ללכת בשביל ישראל, לראות את השקיעה בים ועוד.

על הספסל שמנו שלט מנירוסטה, חומר שמייצג חלק קטן מפעילות החברה שמוטי הקים, על השלט כתוב: מכאן ניתן לראות רחוק

מוטי היה איש של ראיה לרחוק, חלם על הקמת עסק עצמאי, וזכה להקים חברה מצליחה, חברת ממ"ד ישראל טכנולוגיה, מוטי חלם וזכה לבנות את ביתו בחופית ולהקים משפחה ענפה. חמישה ילדים ועשרה נכדים .

זכות גדולה הייתה לו לראות את הפירות בחייו וליהנות מהם. מוטי היה אדם מאושר, מצא עניין בחיים ונהנה מהחיים.

מי ייתן ונלך בדרכו, נדע לראות את הטוב, נחלום ונגשים את החלומות, נדע ליהנות ולהיות מאושרים